פקינז – Pekingese

לפי אגדה סינית עתיקה, פעם אריה התאהב במרמוסט (סוג של קוף). כדי שיוכל להתחתן עם אהובתו, האריה התחנן בפני בודהא שיקטין אותו אבל ייתן לו לשמור את לב האריה הגדול והאמיץ שלו. בודהא הסכים, ומהאיחוד של השניים נוצרו הכלבים של פו לין, כלבי האריה של סין.

רוב הסיכויים שלא כך נוצרו כלבי הפקינז, אבל זה סיפור לא רע. בדיקות DNA מאשרות שזהו אכן אחד מגזעי הכלבים העתיקים ביותר, וחוקרים סבורים שהוא קיים ביסן מעל 2,000 שנה. הוא נקרא על שם העיר פקינג (כיום בייג'ינג) ושימש כבן לוויה לקיסרים, נסיכים, ובני אצולה. פשוטי עם נהגו לקוד להם (ויש פקינזים שעדיין מצפים ליחס דומה גם עכשיו).
קיסרי שושלת טאנג בסין העתיקה היו חובבי פקינז נלהבים. את הקטנים ביותר, ששקלו פחות מ-3 קילוגרמים, היו נושאים בתוך שרווליהם – ממש שומרי ראש זעירים!

היו שומרים על כלבים אלו מכל משמר, ואסור היה להם לעזוב את הארמון – ובטח שלא את אדמת סין. למרות זאת, העולם המערבי גילה את הפקינזים כתוצאה של מלחמת האופיום ב-1860. חיילים בריטים נכנסו לארמון בזמן הפלישה לפקינג ומצאו שם חמישה פקינזים ששמרו על גופתה של גבירתם, שהעדיפה להתאבד במקום ליפול בשבי. השלל הכלבי נלקח לאנגליה, ושם ניתנו למספר דוכסים ודוכסיות. האחרון ניתן למלכה ויקטוריה, והיא העניקה לו את השם "Looty" – "שללי", אם תרצו.

הם נחשבו נדירים מאד עד שהחלו להבריח יותר ויותר פקינזים מסין לקראת סוף המאה ה-19. עד 1909 הוקמו מועדוני מגדלי פקינזים גם בבריטניה וגם בארצות הברית.

אופי

למרות שהם נראים כמו גושי פרווה רכים ומתוקים, כיאה לאגדה הסינית, הפקינזים הרבה יותר קשוחים משהם נראים. הם מלאי בטחון עצמי וחשיבות עצמית, עקשניים ואמיצים, אנרגטיים ושופעי חיבה. הם יכבדו אתכם אם תכבדו אותם. הפקינז מאד מגונן על הלהקה שלו, והוא ינבח על כל זר שיתקרב. צריך לאמן אותו בצורה נוקשה אך אדיבה, ולהשתמש בהרבה חיזוק חיובי כמו שבחים ופרסים טעימים.

מזגו של הפקינז מושפע מגורמים כמו גנטיקה, אימון ואילוף, והרגלה לחברתם של אנשים חדשים וחיות אחרות מגיל צעיר. מומלץ להרגיל אותו למבקרים בבית ולפארקים מלאי כלבים בעודו גור.

גובה

30-45 ס"מ

משקל

3.6-4.5 ק"ג

(פקינז ששוקל פחות מ-2.7 ק"ג נחשב 'פקינז שרוול', כמו של הקיסרים הסינים. פקינז השוקל בין 2.7 ק"ג ל-3.6 ק"ג נחשב "מיני פקינז".)

תוחלת חיים

סביבות 10-15 שנים.

טיפוח

פרוות הפקינז ארוכה וישרה, ומצפה אותו כמו הילה פרוותית, כמו של אריה קטן. מומלץ להבריש אותה פעם בשבוע עם מברשת קטנה בעלת שערות נוקשות. לפני הסירוק יש להרטיב את הפרווה קלות כדי לא לשבור את השערות – יש להתיז מעט מים על כל אזור בגופו של הפקינז לפני ההברשה. אזורי הרגליים, האוזניים והזנב מתמלאים קשרים בקלות, ואותם מומלץ להבריש פעם ביום.

יש לנקות את פניו ועיניו של הפקינז עם צמר גפן לח פעם ביום כדי למנוע הצטברות לכלוך וזיהומים, ומומלץ לקלח אותו פעם או פעמיים בחודש במידת הצורך. צריך לגזור בעדינות את הפרווה על כפות הרגליים כדי שלא יתלכלך ושלא יתפסו בו כל מיני דברים לא רצויים בזמן טיולים בחוץ, ולגזור את הציפורניים באופן קבוע. מומלץ להרגיל את הפקינז לצחצוח שיניים מגיל צעיר (צחצוח שבועי לפחות, צחצוח יומי מומלץ) – לכלבים קטנים יש נטייה לבעיות דנטאליות לעת זקנה.

גזעים נוספים שיכולים לעניין אותך:

השירותים שלנו

לפרטים דברו איתי: 050-5236090050-5236090 או מלאו פרטים ואחזור אליכם בהקדם!

captcha