רוטוויילר – Rottweiler

היסטוריה

הרוטוויילרים הם צאצאיו של המולוסוס, כלב מסוג מסטיף. אבותיהם צעדו לגרמניה עם הרומאים וסייעו ברעיית הבקר. במהלך מסעות הצבא הרומי, הכלבים הגדולים התרבו עם כלבים מקומיים באזורים שבהם עברו. הרומאים הקימו מושבות בדרום גרמניה כדי לנצח את האקלים והאדמה למטרות חקלאות, ובנו שם מבנים מרשימים עם מרצפות אדומות. מעל 600 שנים מאוחר יותר, בעת בניית כנסייה חדשה, התושבים גילו שאריות של הווילות הרומיות, וקראו לעיירה על שם המרצפות האדומות שמצאו: das Rote Wil.

במרוצת הדורות כלבי הרוטוויילר שימשו בעיקר לרעיית הבקר וליווי הפרות לקצב בעיר. בדרכם חזרה, האיכרים נהגו לקשור את ארנקיהם עם הכסף שהרוויחו מהבשר לצווארם של הכלבים כדי להתגונן בפני גנבים. הקצבים גם נהגו להשתמש ברוטוויילרים כדי למשוך את עגלותיהם.

עידן הרכבות שם קץ לתקופה זו, והגזע כמעט נכחד עד שב-1901 נוסד מועדון רוטוויילר ולאונברגר והגזע זכה להכרה רשמית. מאז, האופי והמאפיינים של הגזע כמעט ולא השתנו. החלו להשתמש בהם ככלבי משטרה, והם נהיו פופולריים יותר ויותר. הם הגיעו לאמריקה בסוף שנות ה-20, ונעשו אפילו יותר אהודים לאחר מלחמת העולם השניה.

אילוף רוטווילר

כלבים אלו ידועים בכוחם הרב. הם רגועים, נוחים לאימון, אמיצים ונאמנים לבעליהם ומשפחתם. הם יגנו על המשפחה בחירוף נפש אם הם יחושו סכנה. רוטוויילרים הם רציניים, קרי רוח ומלאי בטחון, ולכן הם צריכים שבעליהם יפגינו החלטיות ודומיננטיות וידעו להתמודד עם גודלם ועצמתם. הם חכמים במיוחד ומתאימים מאד ככלבי משטרה או צבא, אך בגלל גודלם רצוי להתחיל באילופם בגיל צעיר. הם חברתיים מאד ולא ייהנו מחיים במלונה או מקשירה ממושכת בחצר. בזמן אימונם חשוב להבהיר את סטאטוס הבעלים כמנהיג הלהקה, כי הם זקוקים לתחושת הסדר והכללים הברורים. אם הרוטוויילר מבין שכל בני האדם מעליו בהיררכיה החברתית, הוא יהיה נהדר עם ילדים, ואפילו עם חתולים וכלבים אחרים. אורחים רצויים בבית המשפחה לרוב יתקבלו בברכה ובהתלהבות, אבל זרים כנראה לא יוכלו להגיע קרוב יותר מהמדרכה שמחוץ לבנין.

גובה

זכרים: 61-96 ס"מ
נקבות: 56-63 ס"מ

משקל

זכרים: 43-59 ק"ג
נקבות: 38-52 ק"ג

תוחלת חיים

סביבות 10-12 שנים.

טיפוח

לרוטוויילרים יש פרווה קצרה וסמיכה, בכמות התלויה באקלים שבו הכלב חי. מומלץ להבריש אותם אחת לשבוע כדי להיפטר מהשיער המת. הם משירים פעמיים בשנה, ובתקופה זו מומלץ להבריש יותר כדי להשתלט על הפרווה העודפת. יש לקלח אותם בעת הצורך, אך להקפיד לא לרחוץ אותם מחוץ לבית כשמזג האוויר קר מדי. מומלץ לצחצח את שיניהם בין פעמיים לשלוש בשבוע, ואפילו פעם ביום כדי למנוע מחלות חניכיים וריח רע.

הנכם מוזמנים ליצור אתנו קשר בטלפון, או להשאיר פרטים דרך האתר:

גזעים נוספים שיכולים לעניין אותך:

מלטז – Maltese ג'ק ראסל טרייר – Jack Russell Terrier צ'יוואווה – Chihuahua רועה אוסטרלי – Australian Shepherd דני ענק – Great Dane שפיץ גרמני – German Spitz דוברמן פינצ'ר – Doberman Pinscher קורגי – Corgi ויסלה – Vizsla ויימרנר – Weimaraner שנאוצר – Schnauzer פינצ'ר ננסי גרמני-Miniature pinscher פקינז – Pekingese פומרניאן – Pomeranian רועה שוויצרי כלב ביגל – Beagle כנעני – Canaan Dog בולדוג אנגלי – English Bulldog בורדר קולי-Border collie מלינואה- רועה בלגי בול מסטיף – Bullmastiff דוג דה בורדו- פאג סיני – Pug מלמוט – Alaskan Malamute האסקי סיבירי – Siberian Husky גולדן רטריבר – Golden Retriever קינג צ'ארלס קאווליר ספנייל טרייר רוסי שחור – Black Russian Terrier שיצו-Shih tzu לברדור רטריבר פודל-Poodle אלקהאונד – Norwegian Elkhound סלוקי – Saluki פולי – Puli