כלב ביגל – Beagle

המקור של המילה "ביגל" אינו ידוע. יש החושבים שהיא הגיעה מהמילה הצרפתית begueule, שמשמעותה "גרון פתוח", או והמילה האנגלית העתיקה "beag", שמשמעותה "קטן", או מהמילה הצרפתית "beugler" – מתחת. גם ההיסטוריה של הגזע מעורפלת. מסמכים יוונים מ-400 לפנה"ס מתארים כלבים דמויי-ביגל, ויש סיכוי שהרומאים הביאו איתם כלבים קטנים לציד ארנבים לאנגליה והרביעו אותם עם כלבים מקומיים.

הם נהיו פופולריים באנגליה כבר בתקופת שלטונו של אדוארד השני (1307-1327). הם נקראו "ביגל כפפה", כי הם היו אמורים להיות קטנים מספיק כדי שיוכלו להחזיק אותם בכף היד. לאליזבת הראשונה (1533-1603) היו ביגליי כיס בגובה 9 אינצ'ים, ולעיתים השתמשו בהם לציד עד שהחליטו שהם לא מהירים מספיק. לאחר ירידה בפופולריות במשך תקופה ארוכה, קרנם עלתה שוב סביבות אמצע המאה ה-19. באותו הזמן הם גם הגיעו לאמריקה. כלבים אלו היו אבותיהם של הביגל המודרני. הם זכו להכרה של איגוד גזעי הכלבים האמריקאי ב-1884, השנה שבה הוקם האיגוד.

אופי

הביגל הוא כלב אוהב, מתוק ועדין. הוא שמח לראות את כולם ומקבל אותם בקשקוש זנב מלא אושר. אלו כלבים חברתיים, אמיצים ואינטליגנטיים, מצוינים עם ילדים ולרוב טובים עם כלבים אחרים. למרות זאת, בגלל אינסטינקט הצייד שלהם, עדיף לא לסמוך עליהם עם חיות שהן לא כלבים, אלא אם הורגלו לחתולים וכו' מגיל מאד צעיר.

ביגלים הם כלבים מאד עצמאיים ונחושים, וזקוקים לאילוף סבלני ומסודר. חשוב להבהיר להם מי מנהיג הלהקה, וחשוב לספק להם כמות מספיקה של פעילות פיזית ומנטלית. אם הם זוכים למספיק כושר, הם יהיו רגועים. אפשר אפילו לקנות להם דברים המדמים ריחות של חיות כדי לשחק משחקי איתור עימם. הם מאד סקרנים ונוטים ללכת אחרי האפים שלהם, ואם הם מבחינים בריח מעניין הם עלולים לחפש את מקורו ולא לשים לב כשבעליהם קוראים בשמם. צריך לוודא שמשחררים אותם רק באזורים בטוחים. ביגלים שמרגישים שהם מנהיגי הלהקה המשפחתית עלולים לפתח בעיות התנהגות כמו נביחה אובססיבית, נשיכות, התנהגות מגוננת כלפי אוכל ואזורים מסוימים בבית, והרס רהיטים כשמשאירים אותם לבד. אפשר למנוע התנהגות זו באמצעות הפגנת סמכותיות והבהרת עמדת הבעלים בהיררכיה של הלהקה.

גובה

זכרים: 36-41 ס"מ
נקבות: 33-38 ס"מ

משקל

זכרים: 10-11 ק"ג
נקבות: 9-10 ק"ג

תוחלת חיים

סביבות 12-15 שנים.

טיפוח

פרוות הביגל חלקה וקצרה, וקל לטפח אותה. יש להברישם עם מברשת בעלת שיערות נוקשות בערך אחת לשבוע ולרחוץ אותם בסבון עדין רק בעת הצורך (למשל אם הם מצאו משהו בוצי להתגלגל בתוכו). אפשר להשתמש בשמפו יבש מדי פעם. חשוב להקפיד על בדיקת האוזניים לסימני זיהום לעיתים תכופות, ולדאוג שציפורניהם באורך מתאים שלא יפריע להם. אוזניהן השמוטות לא זוכות לכמות האוויר הנחוץ ולכן הם נוטים לפתח זיהומי אוזניים בקלות. יש לבדוק אותן אחת לשבועיים, או במקרה שהביגל מנער את ראשו או מגרד את אוזניו בצורה חריגה. הם לא משירים כמות חריגה של פרווה, ולא תמיד רואים אותה בגלל שהשיערות קצרות.