פומרניאן – Pomeranian

כלבי הפומרניאן הגיעו ממחוז פומרניה (חבל ארץ שהיה בעבר חלק מגרמניה וכיום הוא נמצא בפולין), והם חלק מגזעי השפיץ שהגיעו מצפון אירופה. כלבים אחרים המשתייכים לקבוצה זו מאופיינים בצורת ראש ואוזניים מחודדת ופרווה ארוכה וסמיכה. פומרניאנים בתקופה הזו שקלו סביבות 13 ק"ג (פומרניאן כיום לא ישקול יותר מ-3 ק"ג).
הגזע היה פופולרי מאד במרוצת ההיסטוריה, ומספר אישים חשובים גידלו פומרניאנים: התיאולוג מרטין לותר גידל פום בשם בלפרליין שהוא הרבה להזכיר בכתביו, הפומרניאן של מיכאלנג'לו ישב על כרית סאטן וצפה בו מצייר את התקרה של הקפלה הסיסטינית, מסופר שדיימונד, הפומרניאן של אייזיק ניוטון, לעס רבים מכתביו, ומוצארט הקדיש אריה במיוחד לפימפרל, הפומרניאן שלו.
הם גם היו אהובים בקרב משפחות המלוכה בבריטניה, למרות שבהתחלה רוב האוכלוסייה לא התלהבה מהם. הכל השתנה בתקופת שלטונה של המלכה ויקטוריה, שראתה פומרניאן ב-1888 כשטיילה באיטליה והתאהבה בכלב, שהיה קטן יחסית לפומרניאנים הגדולים שנפוצו עד אז. כיום רבים מאמינים שהכלב הקטן הזה היה ההשראה להתחיל בהרבעת פומרניאנים קטנים יותר ויותר. הכלב שאימצה המלכה, מרקו, זכה בתחרויות רבות, וכך גם כלבה בשם ג'ינה שהגיעה אחריו. המלכה ויקטוריה כל כך אהבה את הפומרניאנים שלה שכשהיא גססה במיטתה היא ביקשה שיביאו את הפום האהוב עליה, טורי, שישכב לצידה. בערך באותה התקופה הם התחילו להגיע לאמריקה, וזכו להכרה כגזע רשמי ב-1900. כיום הם מהכלבים הפופולריים ביותר בארצות הברית.

אופי

הפומרניאן המוחצן הוא חכם ושובה-לב. הוא אוהב לפגוש אנשים חדשים ומסתדר עם חיות אחרות, למרות שלעיתים הוא חושב שהוא הרבה יותר גדול ממה שהוא באמת. צריך להשגיח שלא יציק לכלבים גדולים ממנו בעודו משוכנע שהוא באותו גודל כמוהם, או אפילו גדול יותר.
הם ערניים וסקרנים, ויכולים להיות כלבי שמירה מצוינים – הם ינבחו על כל דבר חשוד. כמובן, מומלץ לחנך אותם להפסיק לנבוח לבקשת אדונם, כי אם לא הם יכולים להמשיך לנבוח כל היום. לרוב מזגם נעים ושובב, אך יש גם כאלה מעט יותר ביישנים או אגרסיביים.
כמו כל כלב, יש להפגיש את הפום שלכם עם כלבים, בני אדם וחיות אחרות מגיל צעיר, כדי שיגדלו להיות בריאים ורגועים ולא יתרגשו יתר על המידה מחוויות לא מוכרות.

גובה

18-30 ס"מ

משקל

1-3 ק"ג

תוחלת חיים

סביבות 15 שנים.

טיפוח

לפומרניאן פרווה מאד ארוכה ומלאה ויש להבריש אותה לעיתים קרובות, בערך פעמיים בשבוע. אם מתחילים לסרק מהראש, יש לחלק את הפרווה ולהבריש אותה קדימה. למרות שהסירוק ייקח זמן, הוא יהיה קל יותר. אפשר גם לספר אותם מעט מדי פעם. הם משירים יותר פרווה מהרגיל פעם או פעמיים בשנה (והם משירים פרווה תמיד). אפשר לשטוף את הפום כמה שרוצים כל עוד משתמשים בשמפו לכלבים, אבל אפשר לשטוף אותם גם עם שמפו יבש בעת הצורך. צריך לנקות את עיניהם ואוזניהם כל יום. רצוי לתת לוטרינר לבדוק את שיניהם באופן קבוע, ולצחצח אותן לפחות פעמיים בשבוע אם לא באופן יומיומי. לגזע זה נטייה לבעיות שיניים. חשוב לגזור את ציפורניהם אם הן נהיות ארוכות מדי.

הנכם מוזמנים ליצור אתנו קשר בטלפון, או להשאיר פרטים דרך האתר:

גזעים נוספים שיכולים לעניין אותך:

מלטז – Maltese ג'ק ראסל טרייר – Jack Russell Terrier צ'יוואווה – Chihuahua רועה אוסטרלי – Australian Shepherd דני ענק – Great Dane שפיץ גרמני – German Spitz דוברמן פינצ'ר – Doberman Pinscher קורגי – Corgi ויסלה – Vizsla ויימרנר – Weimaraner שנאוצר – Schnauzer פינצ'ר ננסי גרמני-Miniature pinscher פקינז – Pekingese רועה שוויצרי כלב ביגל – Beagle כנעני – Canaan Dog בולדוג אנגלי – English Bulldog בורדר קולי-Border collie מלינואה- רועה בלגי בול מסטיף – Bullmastiff דוג דה בורדו- רוטוויילר – Rottweiler פאג סיני – Pug מלמוט – Alaskan Malamute האסקי סיבירי – Siberian Husky גולדן רטריבר – Golden Retriever קינג צ'ארלס קאווליר ספנייל טרייר רוסי שחור – Black Russian Terrier שיצו-Shih tzu לברדור רטריבר פודל-Poodle אלקהאונד – Norwegian Elkhound סלוקי – Saluki פולי – Puli